בדיקות העמסה​

מבחני העמסה לתקרות

מבחן העמסה לתקרות וקורות (או  ניסוי העמסה) מבצעים כאשר ישנו חוסר ודאות לגבי תסבולת התקרה- למשל לאחר שריפה או לאחר הטרחה חריגה. בדיקה זו יכולה להחליף חישוב סטטי אך אין זה מומלץ להישען עליה בלבד- עדיף לבצע בדיקות אל-הרס לצורך חישוב סטטי ובנוסף לבצע גם בדיקת העמסה. את הבדיקה יש לבצע כאשר גיל הבטון לפחות 28 ימים.

 

שימוש בתוצאות הבדיקה

תקן ישראלי 466 הוא הקובע את הכפף והסדיקה המותרים תוך התייחסות לכפף לטווח ארוך. בבדיקות העמסה לפי תקן 252 מודדים רק את הכפף המידי ואת הסדקים שנוצרו בעת המבחן- כלומר את הכפף המידי, לכן התקן מגדיר נוסחה המאפשרת לקבוע אם הכפף שנמדד יהיה מצוי בתחום המותר לפי תקן 466:

 

הנחת חביות בשטח בעת ביצוע מבחן העמסה ומילוי מים ב4 שלבים​

שלח

שם מלא:

This field is required.

Thank You!

The form has been successfully sent.

טלפון:

This field is required.

דואר אלקטרוני

This field is required.

לפרטים נוספים

מהלך הבדיקה

א. מחשבים את העומס אופייני הקבוע של התקרה (ע"י בדיקה מקדימה או לפי התכניות).
ב. קובעים את עומס הנטל (ההטרחה) ע"י הנוסחה הבאה:
(0.2 X עומס אופייני קבוע) + (1.4 X עומס שימושי)
ג. מנתקים מחיצות בלוקים/ גבס אם ישנן כאלו.
ד. מציבים פיגומי אקרו עד קרוב לגובה התקרה בכדי לתת מענה בטיחותי לבדיקה.
ה. מחשבים את שטח ההעמסה והמשקל הכולל אליו צריכים להגיע:
- תקרה מקשית  זיזית או תקרת מקשית מתוחה בכיוון אחד יש להעמיס רצועה ברוחב 3 מטר או 0.67 מהמפתח, ובאורך כל המפתח.
- תקרה מקשית מתוחה ב2 כיוונים או תקרת ערוגות- יש להעמיס את כל שטח השדה.
- תקרת צלעות יש להעמיס לכל אורך המפתח וברוחב 5 צלעות.
ו. מסדרים חביות מים ריקות בהתאם לסעיף הקודם כהכנה לקליטת המשקל (יש לתת את הדעת לגבי ניקוז המים).
ז. מבצעים סקירת סדקים באזורי המתיחה בפן התחתון ורושמים עובי סדקים קיימים.
ח. מציבים מיקרומטר או מד תזוזה ליניארי מבוסס פוטנציומטר או מד לייזר מדויק תחת התקרה במרכז המפתח ומבצעים מדידת כפף ראשונית.
ט. מעמיסים ב4 שלבים. יש להמתין חצי שעה בין כל שלב ולבדוק:
     a. התרחבות של הסדקים הקיימים או היווצרות של סדקים חדשים (ע"י מיקרוסקופ דיגיטאלי). 
     b. מדידת כפיפה חדשה.
י. כאשר עומס הנטל שווה לעומס שימושי יש להמתין 6 שעות.

 

הפסקת הניסוי בעת סימני כשל

כאשר מזהים סימני כשל כגון שבר באלמנט או איבוד יציבות, או כאשר סימני השבר ממשיכים להתפתח ללא קשר להגדלת הנטל, או כאשר הכפף הנוסף שנמדד גדול מסך כל המדידות שבוצעו לפניו, או כאשר הכפף שווה 1/50 מאורך המפתח השקיל, או כאשר הרוחב הכולל של כל הסדקים שנמדדו בתוך 200 מ"מ שווה ל1.5 מ"מ הניסוי יופסק והעומס הנטל יחשב כעומס הכשל. 


השלמת הניסוי 

אם חצי שעה לאחר ההגעה לעומס הנטל המלא שנקבע לא הופיעו סימני כשל ממתינים עוד 24 שעות תחת העומס המקסימלי. אם גם לאחר ההמתנה לא זוהו סימני כשל, וגם הנוסחה הבאה מתקיימת האלמנט עמד במבחן.

 

יש לעיין בתקן 252 על מנת ללמוד לעומק את מהות המקדמים.

 

(יש לעיין בגוף התקן ע"מ לקבל את מקדמי הנוסחה).

 

כפף שב

אם הנוסחה הנ"ל לא מתקיימת אזי יש לפרוק את הנטל ב4 שלבים ולבצע סדרה של מדידות חוזרות. במדידות אלו ישנם זמני השהיה שונים ופרמטרים אחרים למדידה אך אין זה המקום לפרטם- ניתן לעיין בגוף התקן בעמוד 8 על מנת לקרוא את כל המצבים האפשריים.

 

אופן המדידה של עובי סדקים בעת מבחני העמסה​

פוטנציומטר לינארי- משמש גם למדידת שקיעות בעת מבחני העמסה​

מיקרומטר- משמש אף הוא למדידת שקיעות במבני העמסה.​